שאלה:
שלום. שמי עקיבא ואני בן 25, נשוי + 3, אברך כולל. בחודשים האחרונים אני מוצא עצמי חסר סבלנות, נע באי שקט ועם תחושה מועקה כבדה. מתקשה להבין מה קורה לי. אפילו משימות שגרתיות של היום-יום – להגיע לכולל, לקחת את בתי מהגן או ללכת לקניות – מסורבלות פתאום עבורי ופעמים ממש נמנע מלעשותן. שיתפתי חבר קרוב, והוא אמר שלדעתו יש כאן בעיה נפשית וכדאי שאלך לטיפול. האמנם? ובכלל, איך יודעים שאדם זקוק לטיפול מקצועי, ולא מדובר פה באיזה קושי נקודתי שיחלוף עם הזמן?
תשובה:
שלום עקיבא יקר.
שאלה גדולה שאלת. כל שאלה שמתחילה ב"איך יודעים ש…' היא כבר מאתגרת במיוחד. בשאלתך, אתה מבקש לסמן כללים ברורים למציאות שהיא במהותה עמומה וסמויה מן העין – הנפש.
נציין, ששאלה זו מעסיקה רבים כאשר הם מהרהרים בצורך שלהם בטיפול נפשי, ורלוונטית במיוחד להורים התוהים האם בנם/בתם זקוקים לסיוע רגשי מקצועי, מעבר לזה המוענק לו/לה על ידי מוסד הלימודים, חונכות, חוגים וכדו'.
האדם חי בתוך שלושה מרחבים מרכזיים: המרחב האישי, המרחב החברתי, המרחב התעסוקתי. ניתן לכנותם 'מעגלי החיים'. המעגל האישי הינו המחשבות, הרגשות, החוויות, התחושות, המתחים וכדו' העולים בתוכנו ומתוכנו בכל רגע נתון. המעגל החברתי הינו האינטראקציות שיש לנו עם סביבתנו, הקרובה והרחוקה. הקשרים הבינאישיים שלנו – איש ואשתו, חברים, ילדים, רבנים, שכנים, עוברי אורח ברחוב, המוכר במכולת ונהג האוטובוס. המעגל התעסוקתי הינו הפעילות המרכזית (וגם המשנית למעשה) שלנו בחיי היום-יום: לימודים, עבודה, התנדבות או כל פעילות אחרת בה האדם ממלא את זמנו ויומו.
באופן כללי ניתן להתנסח כך: במידה והאדם חש מצוקה נפשית המונעת ממנו תפקוד נורמטיבי וסטנדרטי באחד משלושת המעגלים הנ"ל – מומלץ לו לפנות לטיפול.
כמובן, מעגלים אלו פושטים ולובשים צורה בהתאם לגיל, מגדר, תרבות ועוד. לדוגמא, תפקוד המעגל האישי – היכולת לשאת תסכול בעקבות איבוד של כמה שקלים: רמת התפקוד האישי המצופה מאדם בוגר בשנות ה-30 לחייו, שונה מהותית מזו של ילד בן 5, בעוד שאצל הילד התפרצות בכי וביטוי אקטיבי של התסכול הינן בטווח הנורמה, אצל המבוגר הן עדות ללקות תפקודית משמעותית.
עם זאת, ייתכן ואף צפוי, כי אובדניים משמעותיים יחוו בצורה כואבת ו'שוברת' יותר גם בגיל מבוגר. בהתאם לכך, ניתן וכדאי לסייג את הכלל שצוין לעיל ולבחון את חוסר התפקוד לאור שני קריטריונים: הסיבה והזמן. במידה ויש סיבה קונקרטית ברורה לאי-התפקוד, שכול / מצוקה כלכלית / מורכבות משפחתית או זוגית / טראומה וכדו', נמנע מלשייך אותו למצוקה נפשית הדורשת טיפול. עצב עמוק, קיפאון בתפקוד ותחושת מועקה הן תגובות טבעיות למצבים הנ"ל. אך כאן נכנס גם שיקול הזמן – משך חוסר התפקוד, לכל סיבה גלויה לעין יש משך זמן סביר לשקיעה הנפשית הבאה בגינו. כאשר האדם אינו מצליח להתאושש, שוב יש לבחון את הצורך בעזרה מקצועית.פרמטר נוסף ואחרון, אך חשוב מאין כמוהו – הינו מידת ועוצמת הסבל שהאדם חווה. כלומר, פעמים שניתן לתפקד באופן כזה או אחר בשלושת המעגלים הנ"ל על אף מצוקה וקושי רגשי, אך החוויה מלווה בהרבה סבל וכאב נפשי, כך שהאדם מרגיש כי המציאות 'גדולה' עליו והחיים נעשים לו כבדים וקשים מנשוא. גם בסיטואציה כזו – מומלץ לפנות לטיפול.
אם נחזור לשאלתך הספציפית, נשמע שאתה מתאר קושי שמונע ממך במידת מה היבטים של התפקוד האישי והתעסוקתי. אתה מוצף ברגשות שליליים וחש כמין מועקה פנימית, מה שמעיד על מידת סבל לא מובטלת. אותן פעולות שגרתיות שהיית עושה מבלי לחשוב יותר מדי בעבר, הפכו לעול ולמשא עד כדי כך שפעמים ואינך מבצע אותן. שאל את עצמך – האם קרה משהו ספציפי שניתן לשייך אליו את מה שעובר עליך כעת? כמה זמן אתה כבר סובל מהתנהלות זו? אי העמידה שלך במסגרת הכולל או משימות הבית חריגות לך ולסביבה שלך?
מקווה שסימני דרך אלו יסייעו בידך לפלס מענה, מנוח וכיוון לשאלתך, ובעיקר – לנפשך. להתחבטות האם ללכת לטיפול נפשי יש ערך כשלעצמה, המשך ללבן בתוכך את הצדדים השונים ואל תוותר על ליטוש פנימי יקר זה.
בהצלחה!
בברכה
גלעד בר-טל – פסיכולוג M.A
